ציוויליזציה בסיכון גבוה: הם שוב מנסים

.P.M, מחבר הספר "בולו'בולו", מנתח את הפגיעה במרכז הסחר העולמי ואת ה"מלחמה בטרור" במאמר שפרסם חמישה ימים בלבד לאחר אירועי ה-11 בספטמבר 2001

אם נצליח יום אחד לעכל את הזוועה, נהיה חייבים בסופו של דבר לומר לעצמנו: כן, ככה זה, דברים כאלה יכולים לקרות. אנחנו חיים בציוויליזציה של סיכון גבוה.

זעמם של המדוכאים, והטכנולוגיות שאנחנו מצליחים לביית רק בצורה מגושמת, עלולים להתפוצץ לנו בפרצוף בכל רגע וללא כל מטרה. העולם הזה, שנבנה במאתיים שנות קפיטליזם, הוא פצצה טכנולוגית וחברתית.

חייבים לנטרל אותה.

אנחנו היינו כבר בסֶבֶזוֹ (יישוב ליד מילנו שאירעה בו ב-1976 תאונה במפעל כימיקלים – י.א.), בצ'רנוביל, בהתרסקויות מטוסים, באוקלהומה סיטי. מחכות לנו עוד תאונות או התקפות בנשק ביולוגי, הפצצה גרעינית בעיר גדולה, התקפת ההאקרים האולטימטיבית באינטרנט. בעיקרון כולנו כבר קורבנות מסומנים, כולנו כבר מתים. הם כבר היו בווייטנאם, ברואנדה, בשתילה, באין-ספור מלחמות ורציחות, ובנוסף על כך בקטסטרופה המתמדת של הרעב, המפילה מדי יום 35 אלף קורבנות ילדים. רק מאז סוף המלחמה הקרה נספו 40 עד 50 מיליון בני אדם בכ-200 מלחמות. הם אפילו עוד יותר מתים מאתנו. גם הם וגם אנחנו חיים עם הזוועה הזאת כל הזמן.

מרכז הסחר העולמי התפוצץ כבר עשרות פעמים בסרטים, ברומאנים, וגם בפנטזיות הזעם שלנו נגד ארצות הברית, לפני שזה קרה באמת. מנהטן היתה תמיד הסמל של האימפריה וזירת ההתרחשויות של ההתמוטטות שלה ("עישנתי את הסיגריה האחרונה שלי, ואט-אט השתלט עלי גשר מנהטן המתמוטט, בצהרי אותו יום חם של ספטמבר" – כך נפתח ב-1980 הרומאן הראשון שלי). כל עוד הזעם היה מוגבל לסמלים, ההון העולמי היה יכול לישון בשקט. ההון העולמי אינו פוחד מקטסטרופות, ממלחמות, אפילו לא מהתמוטטות שוק ההון. בסך הכול הלכו לאיבוד כמה מטרים רבועים של שטח משרדי, ובמצב הנוכחי של האבטלה הגוברת אין קושי למצוא תחליף לכוח האדם שאבד. הבניינים מבוטחים, הפְּחָת עליהם שולם כבר מזמן, תעשיית הבנייה כבר תוקעת יתדות כדי ליצור שטח חלופי. קרוגמן, הכלכלן, מעריך כי אבד רק פרומיל מן התוצר החברתי הגולמי של ארצות-הברית. זוהי אם כן בסך הכול רק שריטה קטנה. גם אשראי המלחמה שניתן לבוש – 40 מיליארד דולר – הוא שום דבר, אפילו לא זריקת עידוד יעילה למשק. עמדו שני בולבולים (מֶנְהירים, אובליסקים, עמודי ניצחון) בלב האימפריה, שתי הזמנות שאומרות: אנחנו סמלי המערכת המגלומנית, הפטריארכלית ושונאת החיים, בבקשה תתקיפו אותנו. ולא את המערכת עצמה. סמלים הם לא שום דבר, וכך גם סמלים שכנגד.

לנוכח העוצמה והיהירות של המערכת העולמית, המנווטת על ידי ההון האמריקאי, ולנוכח חוסר האונים שלנו, ההיצמדות לסמלים ולאותות מהווה פיתוי גדול. הפיתוי גדול עוד יותר אצל אלה שלא מגיעים אליהם אפילו פירורים (מדינת רווחה) מההון הזה. בחצי הדרומי של כדור הארץ יש כמה מאות מיליוני צעירים, נשים וגברים, שמבינים שאין להם כל סיכוי להשיג חיים טובים יותר. הם נחסמים על ידי הקצאת המקומות של ההון העולמי, על ידי המשטרים האוטוריטריים שהוא מסבסד, על ידי המבנים הפטריארכליים שהוא משמר. הם נשלטים על ידי אנשים זקנים שמתים מפחד, ושיש להם את כל האינטרסים שבעולם לנתב את הזעם של המאוכזבים למישורים אחרים – דתיים, סימבוליים, צבאיים. היות שהצעירים אינם מסוגלים לנהל מלחמה נגד הקליקות השולטות בהם, הם בוחרים להתאבד (זה קורה גם אצלנו. והמוות הוא ייחודי לכל אחד ואחת, גם כאשר יש אלפים שמתים). בוש אינו צודק כשהוא טוען, שעכשיו התחילה מלחמה של הטובים נגד הרעים. לא, זה הרבה יותר גרוע: ממשיכה המלחמה של הטובים נגד הטובים. בשמן של מערכות סמלים אבסורדיות של הדת מתנהלים מאבקי ראווה עקובים מדם, השולחים אמנם את הטובים אל גן העדן, אך מבחינת אלה הרוצים בסך הכול לחיות חיים צנועים, המשמעות שלהם היא מצוקה וסבל מתמשך. זה לא קשור לא לאסלאם ולא לתרבות המערב. שניהם מתכחשים זה לזה כבר הרבה מאוד זמן. צעדי התגמול שבוש הכריז עליהם אינם יכולים להרתיע את "אויביו". הם נחוצים רק כדי שיהיה ניתן להמשיך לשחק את המשחק. הרעים באמת נמצאים במקום אחר לחלוטין – והצעדים האלה מכוונים אליהם.

מה שבאמת מדאיג את האליטות השולטות במערב, ואת מנהלי המדינות המתוסכלים הפועלים מטעמן בדרום ובמזרח, הוא משהו שונה לגמרי. מאז צ'יאפאס, סיאטל, דאבוס, גנואה (אלה הם רק האירועים ה"סמליים", הפחות חשובים), יש מגמה זוחלת של פרישה והתרחקות מן הפיתויים של הציוויליזציה הקפיטליסטית, וזה נעשה הן בדרום והן בצפון, הן על ידי צעירים והן על ידי מבוגרים. כבר לא מקבלים את האני מאמין של כלכלת השוק החופשי, חוזרים לדבר על תירס, על תפוחי אדמה, אולי גם על דוחן, שואלים איך לגדל אותם ולחיות מהם לנצח נצחים בכמה שפחות עמל ובכמה שיותר זמן לבלות בשאנטי עם חברים. לעומת זאת, ההצעה הנוצצת האחרונה שהונחתה עלינו מן הצד שכנגד, היא לשחק עם תקשורת אלקטרונית כתחליף עלוב לכל אלה. התשתית של כל זה התמוטטה, היפאנים לא רוצים לקנות, הגרמנים לא רוצים לעבוד. חצי מהאנשים לא רוצים בכלל להצטרף למשחק. חוסר החשק, ההתפוררות של האסטרטגיות, ונוסף על כל זה איזו דמות בבית הלבן שכמו נלקחה מבדיחה גרועה. משהו היה חייב לקרות (מעבר לכל תיאוריות הקונספירציה אפשר לומר שלא נעשה דבר כדי למנוע את הפיגוע שהתריעו מפניו כבר זמן רב. העובדה שארבעה מטוסים הצליחו לשהות באוויר זמן רב כל כך, בלי שמערכות ההגנה יגיבו בכלל, היא כבר דבר תמוה כשלעצמו). היה צורך במהלומה משחררת, בגיוס כללי למען המערכת, בפעולה ממוקדת נגד הכיב המדמם של תנועת הפרישה. יש מי שדאג לעצב את הפיגוע כך שייתפס כפעולה מלחמתית (עם מטוסים אזרחיים נגד החברה האזרחית?), כדי שמרכז הכוח יוכל להתנער מן ההתחייבויות החוקיות המועטות שלו (גנואה לא הספיקה) ולפעול נגד כל אחד ונגד כל דבר שאיננו "בצד שלנו". והמנהיגים שלנו, טרוצקיסטים, עצמאים וסוציאליסטים ממוחזרים, מז'וספן בצרפת ועד שרדר בגרמניה, כבר עוברים לדום כמו מושלים של מדינות בארצות הברית.

מה שאנו חווים שוב כיום, הוא את האסטרטגיה של המתח. זה משעמם, מסוכן, ריאקציוני (מי זוכר בכלל היום את שנות השבעים והשמונים?). לפי האסטרטגיה הזאת, האבל והזוועה שאנו חשים ביחס למותן חסר הפשר של אחיותינו העובדות בבנייני המשרדים (אל תלכו יותר למקומות כאלה! תתחילו לפרק אותם לאט ובאופן מבוקר!) אמורים להתהפך על פיהם ולהתבטא בצייתנות ללא סייגים כלפי כוחות ההצלה והנקמה שלנו. אבל אין כל הצלה, והנקמה היא משחק שאין לו סוף (איך היה הקטע עם האפקט המרתיע שאמור היה להיות לעונשי מוות? המחבלים כבר שפטו את עצמם לפני שהם יצאו לטיסה. כבר מראש הם גזלו מבוש את הלוגיקה הטקסאנית שלו. הם היו הבדיחה המקאברית על הוצאתם להורג). לפיתוי הזה, של הסמליות הנגדית, אנחנו חייבים להתנגד. יום אחד בלבד אחרי הפיגוע כבר היה ניתן לראות בוול סטריט את השלט "Business as usual". הביזנס שלהם זה כמובן לא הביזנס שלנו, אבל למה שגם אנחנו לא נמשיך בביזנס שלנו – במלאכת הטווייה של אורח חיים בר-קיימא, בהובלת המשך הדיון על אלטרנטיבות גלובליות? זה יוכל לשמש כמעין סם נגדי, כתרופה נגד הגל של כל אותה התלהמות מיואשת של "להכות בהם אחת ולתמיד", שבוש והסגני-אלופים שלו מבקשים עכשיו לרכוב עליו. והגיע הזמן שסוף-סוף נשכח מהסמלים – עכשיו הזמן להתפנות לדבר ההרבה פחות גרנדיוזי כמובן, עכשיו זה הזמן לדבר האמיתי.


P.M.
16 בספטמבר 2001

בולו'בולו: הפתרון למצוקות דור ה-Y

דרך פעולה למימוש החזון

מאת: יקיר אריאל

       כשיצא לאור הספר הפילוסופי-אנרכיסטי-אוטופי בולו'בולו בשנת 1983, הוא התקבל והתקבע כתרגיל מחשבתי היפותטי. על אף שהמחבר P.M מספק לוח זמנים והנחיות כלליות כיצד ליצור תנאים לשינויים חברתיים אלי בולו'בולו, אלו לא יצאו לפועל, בין אם בשל נאיביות דרכי הפעולה המוצעות ובין אם בעובדה המצערת כי היו שזיהו את רעיונו המקורי ודרכי הפעולה ליישומו כתשתית להחדרת הקומוניזם. 1983 נראית אם כן תקופה רחוקה, משונה (שנות השמונים, בכל זאת), בעלת מציאות כלכלית-פוליטית דיכוטומית (קפיטליזם מול קומוניזם) ובעיקר תקופה שאינה בשלה לשינוי.

        דיון זה מובא במסגרת ציון שלושים שנה לצאת הספר בולו'בולו במהדורתו הראשונה. אך לא ציון זמנים עגול ראוי שישיב אותנו לרעיונות הגלומים בספר אלא המציאות העכשווית: המאבק היומיומי הקשה והסיזיפי של מיליארדי אנשים החיים, במישרין או בעקיפין, תחת עולה של השיטה הקפיטליסטית. האינטרנט ומהפכת המידע מנגישים ידע לכולם ומאפשרים החלפת רעיונות וחשיפת נתונים כלכליים ועובדות פוליטיות מצערות. התוצאה המיידית והחשובה – עלייה במודעות הכלכלית והפוליטית של האדם העובד. הוא מבין כי הוא קורבן לשיטה פיקטיבית, לא טבעית בעליל, שכל מטרתה היא לנצל אותו ואת כוחו הדל לחמדנותה של אליטה דקה. ההקדמה הנהדרת של P.M אודות מכונת העבודה הפלאנטרית רלבנטית מאוד לעת זו: העבודה היא פיקציה שנועדה לכבול את האדם במסגרת המשרתת שיטה המיטיבה עם מתי מעט. יתרה מזאת, רוב המגזרים השירותיים – פיננסים, משפט, שיווק, פקידות ממשלתית – הם פיקציה בתוך פיקציית מכונת העבודה הפלאנטרית: אין הם מייצרים כלום לרווחת העולם זולת כח למעטים על חשבון הרבים.

     המשבר הכלכלי בשנת 2008 חשף את כל החולות הרעות בשיטה הקפיטליסטית, או ליתר דיוק בשיטה הקפיטליסטית הנהוגה דה פקטו: כלי שרת בידי מעטים שתכליתו לנפח ולמנף את הונם על חשבון משאביהם ורווחתם של הרבים. כשבועת הנדל"ן האמריקאית התפוצצה, לא שוק המגורים נפל, שהרי מגורים הם משאב הכרחי (יתרה מכך, רבים הפסידו את בתיהם ונזרקו לרחוב), אלא התפוצצה התפיסה המעוותת שבתים למגורים והתחייבויות העתק של הגרים בבתים, מהווים נגזרת פיננסית – הונית (שוב – פיקציה) שאפשר לסחור בה מיד ליד. עניין הבתים יעלה שוב בהמשך המאמר, אך דוגמא זו – המסמלת את המעבר העקום של השיטה הכלכלית מכלכלה המקדמת תגמול (דהיינו שכר עבודה) לכלכלה המקדמת ומסבסדת ייצור הון פיקטיבי – היא עוולה אחת מני רבות אשר חשפו את ערוותה של השיטה, והוציאו המונים בכל העולם לרחובות בסדרת מחאות כנגד השלטון בשלוש שנים האחרונות. המשותף למחאות חברתיות בספרד, יוון, ארה"ב, צ'ילה, ישראל וכלה במחאות האביב הערבי היא ההבנה של ההמונים שהשיטה אינה לטובתם.

       דור ה-Y הוא השם הניתן לילידי שנות השמונים והתשעים. צעירים, משכילים מאי פעם, יוצאים לשוק העבודה ונתקלים במציאות עגומה של חוסר תעסוקה ההולמת את כישוריהם ותשוקותיהם, במקרה הטוב, הם מוצאים עבודה 'טובה' בעבודה במגזר פיקטיבי כפיננסים או משפט. נתוני האבטלה של צעירים משכילים עד גיל 30 גבוה, במיוחד במדינות שפשטו את הרגל עקב השיטה הקפיטליסטית כיוון וספרד. דור ה-Y עתיד למצוא עצמו, עת יגיע לגיל הפרישה מול שוקת שבורה עקב 'שגיאות אקטואריות' שמובנן פשוט יותר: קיצוץ ברווחה עתידית וברווחה בכלל עבור הרווח המתמשך והעכשווי של האליטה. הדיור, שהפך למוצר פיננסי שכיר וערכו אינו משקף את ערך המוצר, אינו בר השגה עבור דור ה-Y, מחירי הדירות עולים בכל העולם. העתיד אפל עבור דור שלם שלעולם לא יקבל תגמול הולם עבור עבודתו וזכויות בסיסיות כמגורים ורווחה בעת זקנה נראות רחוקות ופנטסטיות. הדור האחרון שנהנה מכלכלה המבוססת על תגמול עבודה, הוא דור 'הבייבי בום', מולידו של דור ה-Y, הנאלץ לתמוך הן בילדיו בדיור ובעזרה כספית נזילה והן בהוריו שכן מדיניות הצנע הקפיטליסטית מקצצת תשלומי רווחה ותמיכה בזקנים.

       המציאות הקודרת מתבהרת. הצריכה היא הדלק של מכונת העבודה הפלאנטרית. כולנו עובדים על מנת לצרוך. הצריכה הבסיסית היא 'הלחם', כוללת מזון ומגורים וגם היא חומקת אט אט מן 'העובד הממוצע', אולם עיקר כוחה של מכונת העבודה הפלאנטרית בשאיבת מאמינים ועוקבים שמשנתם היא: "אין ברירה צריך לעבוד", היא הצריכה המשנית, 'השעשועים'. לאורך ההיסטוריה לבשה הצריכה המשנית צורות ומצרכים שונים, על פי המציאות, ההתקדמות הטכנולוגית והאופנה. הצריכה המשנית תמיד תהא מוכתבת על ידי חברי האליטות, המפעילים ומשמנים את מכונת העבודה הפלאנטרית לרווחתם. כיום, הצריכה המשנית נסובה סביב מידע, או ליתר דיוק, היכולת שלנו לשתף מידע (למידע נוסף, ראו: יובל נח הררי: "עלייתה של האמונה החדשה ב'דת המידע'", מוסף הארץ 23.02.2013). העולם נכבש בטלפונים ניידים חכמים המסוגלים לשאוב, לאגור ולהפיץ מידע בקלות; הרשתות החברתיות יוצרות מציאות בה הדמות הווירטואלית שלנו מוכרחה להיות פעילה אל מול חיינו האפורים ובכלל, הצריכה המשנית, כל צריכה משנית מבגד חדש ועד תואר שני במנהל עסקים נועדה למלא צורך חברתי-שיתופי ולא סיפוק נפשי או תשוקה. דור ה-Y נולד וגדל לתוך עולם טכנולוגי המתקדם מהר. הצריכה המשנית – 'השעשועים' הטכנולוגית והשלכותיה, שהוכתבה על ידי האליטות (מיהם חברות 'המידע' הגדולות בעולם?), יכולה ואמורה להיות כלי בידי דור ה-Y  (שנולד וגדל לתוך עולם טכנולוגי המתקדם מהר) שתכליתו הרס הסדר הקיים.

       יש להוסיף התייחסות קצרה אך חשובה לאלמנט האקולוגי. האנושות מכלה את המשאבים הביולוגיים של כדור הארץ בקצב גבוה פי שניים מהיכולת של הטבע לשקם את עצמו (לקריאה נוספת – http://www.footprintnetwork.org/en/index.php/GFN/). כדור הארץ שואף להגיע לאיזון וסביר שבנקודת זמן מסויימת, הטבע, על מנת לשוב לאיזון, יפלוט את האנושות מקרבו. אפשר שקטסטרופה פוטנציאלית תביא להחלטה מושכלת למעבר לחברה דמויית בולו'בולו, אך עד יום הדין או אם תרצו, יום הגאולה, יצירה אקטיבית של חברה על פי מודל בולו'בולו, כפי שתובא בשורות להלן, חייבת לכלול התייחסות לאוכלוסין ולחיים אקולוגיים וברי קיימא.

טכנולוגיה בשירות בולו'בולו

       החזרה לחיים כלקטים ציידים אינה אפשרית וגם עתיד בו יתהלכו סייבר-אדם ועל-אדם מהונדסים גנטית וטכנולוגית מבעיתה. חשוב לשמר את הישגינו הטכנולוגיים באופן בו הם מספקים את יצר הסקרנות של האדם ואינם מוצר צריכה. נקודת המוצא הזו תמנע תסריטי עתיד בלהות שישנו את גזע האדם (ותאיץ את שעון החול האקולוגי לפליטתו מכדור הארץ), ויחד עם זאת תגביר הישגים טכנולוגיים מרשימים לכלל האנושות. זו נקודת המוצא גם כן, ליצירת חברת בולו'בולו.

        מהפיכת המידע מאפשרת לנו לשתף מידע ורעיונות בלחיצת כפתור. אני מאמין שהקמת קהילות בולו'בולו אפשרית ופשוטה. יש להקים אתר במתכונת רשת חברתית שתכליתו כפולה: הוא מספק קרקע להתאגדויות קהילתיות לבולו'בולו וכן הוא מעניק שירותים כלכליים, תשתיתיים ולוגיסטיים להקמת קהילות בפועל. משתמש הנרשם לאתר יכול להצטרף לקהילה קיימת המתאימה לו על פי הגדרותיה או להקים קהילה חדשה ולהגדיר בעצמו את אופיה (יש לציין, כי מקים הקהילה, לצורך העניין, אינו בשום פנים ואופן מנהיג הקהילה. הנהגת הקהילה תוענק בשיטת 'הסניוריטי' לזקן השבט שיראה בתפקיד עול שכן היותו מנהיג קהילה, תפקיד שמסתכם בעיקר בהשלטת סדר בסיסי ופתרון סכסוכים, אינו טומן בחובו אפשרויות, מטבע הדברים, לצבירת כח). שיווי משקל בין היתרון להצטרף לקהילה מבוססת, המונה חברים רבים לבין הרצון להגדיר קהילה יגרום למצב בו קהילות תמיד תתמלאנה בחברים וכן תהיינה מגוונות.

ניתן להגדיר קהילה על פי פרמטרים רבים, חלקם למשל:

–          סוג המזון ואופן גידולו (תמיד יהא אורגני ומבוסס על חקלאות ברת קיימא).

–          אג'נדה חברתית (אינטלקטואלים, גייז, אמונות וכל מה שעולה על הדעת).

–          מיקום מועדף, סוג בנייה, אדריכלות, שטחים ציבוריים ותשתיות.

–          טאבו (עישון, אלכוהול).

–          לוחות זמנים להקמת הקהילה.

–          תקציב.

–          ספורט פעילויות גופניות מועדפים.

–          חיי הקהילה והתרבות.

כמו כן, גם המשתמש יכול להגדיר פרמטרים דומים ושונים בפרופיל האישי שלו.

       בולו'בולו על פי P.M אמור להיות חברה אוטרקית הכוללת 500 אנשים. דומני שזהו סכום נכון המאפשר חברה מתפקדת ופעילה ומונעת תפוקה שולית. יחד עם זאת, ברור כי הליכי ניסוי וטעייה יהיו מנת חלקן של החברות הראשונות שתתהוונה. אם כן, לאחר שמגיעים לסדר גודל של 400 חברים בקהילה, האתר, בכובעו השני כארגון מייצג קהילות בולו'בולו בהתהוות, נכנס לפעולה: הוא בונה תוכנית עבודה מסודרת להקמת הקהילה, מארגן אפשרות רכישת קרקע מתאימה במדינות רלבנטיות (סביר שתהיינה מדינות לא מפותחות, אך אקזוטיות), בונה תקציב ולוחות זמנים להקמת הקהילה.

       אין לטעות, על מנת שבולו'בולו יתפקד כיחידה כלכלית אוטרקית, השקעה כספית ראשונה מצד חברי הקהילה היא הכרחית. מגורים בשיטה הנוכחית שווים פי כמה מערכם בפועל, שהרי הפכו במטאמורפוזה משונה למוצר פיננסי פיקטיבי. התשלום הראשוני של חבר בקהילה למגורים, קרקע לחקלאות ותשתיות חשמל ומים שאינם מתכלות הוא נמוך משמעותית מרכישת דירה. הבולו קונה עצמאות מהשיטה.

      אלמנט חשוב בחיי הבולו'בולו נעדר מספרו של P.M ולטעמי, מעבר להיותו אטרקטיבי, יש בו חשיבות לשמירת גחלת הסקרנות והיצירה האנושית. כל בולו'בולו יהיה בעל תשוקה מסויימת. החיים בבולו'בולו יהיו נוחים מאוד לעומת החיים המערביים. סגנון חיים איטי ללא צריכה מיותרת ותרבות פנאי עשירה. לאיבו – האדם הבודד, יהיו שעות פנאי רבות לטיפוח אישיותו ותשוקותיו. נדבך עיקרי בהתאגדות לקהילות בולו'בולו הוא תשוקה משותפת: חבר'ה שאוהבים להתעסק בטכנולוגיה מתקדמת ובהמצאות חדשות בתחום, יתאגדו יחד, וכך גם משוגעים למערות, ספלאולוגיים ברוחם, שיבחרו את קהילתם באזורים משופעים במחילות ובמערות קרירות; מטפסי הרים יתאגדו יחד בצלו של הר מרשים וכן הלאה. כל בולו יבחר לעצמו תשוקה, קטנה כגדולה ומבלי לשפוט השוואתית – ערכית. לא כל חברי הקהילה מוכרחים לעסוק בתשוקה, שכן מה שיחבר בסופו של עניין בין חברים הוא הקשר הקהילתי האמיץ. בקריאה ראשונה עולה תמונה נאיבית על גבול הפנטזיה, אך הגדרה של תשוקה היא בעצם אפיון תרבותי, בעולמנו הגלובאלי, תחומי עניין קושרים יותר מגזע, לאום או כל הגדרה אתנית אחרת. המצאות וגילויים יהיו שייכים לכלל האנושות: כשבולו פיסיקאי, בעל תרבות ומסורת פיסיקאית לאורך שנים, ימציא דרך נהדרת ופשוטה להפקת חשמל שאינו מתכלה, המידע יהיה שייך לכלל האנושות, שהרי לא ניתן לצבור כח, כך שמכירה או החלפה, מטבע הדברים, אינה אפשרית (אפשרי בשלב הראשון שהמצאות ופיתוחים מתוך בולו'בולו כן יניבו רווח כספי שתכליתו עזרה בהקמת בולו'בולו נוספים).

       או-אז תישאל השאלה, מה יעשה אדם שנולד לתוך בולו המתעסק באמנות פלסטית, אך הוא האדם, אינו כשרוני לתחום ואמנות אינה מושכת אותו? ובכלל, איך אוכלוסיות מתערבבות? כלל חשוב: כל בולו'בולו ממוקם במרחק של יום הליכה מבולו'בולו שכן. כך יימנעו סכסוכי שטחים מיותרים והעניין מתאים לאורח חיים איטי המעודד טיולים רגליים ארוכים. כשמגיע אדם לפרקו, באזור גיל 16-18, הוא יכול לצאת למסע בבולו'בולו שכנים. כל אדם בקיא במתמטיקה יודע שאם יש כמה בולו'בולו המרוחקים יום הליכה מבולו'בולו אחד, אזי יש אינספור אפשרויות מסע. כלל נוסף חשוב שהבריק P.M עצמו, כל בולו'בולו מחוייב לקבל אורחים כחמישית ממספר תושביו. רשת האינטרט העתידית, שממש לא תהיה מוצר צריכה ששואב שעות רבות ללא תכלית מזמננו כפי שמתרחש כיום, תכלול שיתוף מידע והמצאות; כל בולו יתחזק מעין אתר, ויהיה אפשר להרשם כאורחים בתאריכים עתידיים. המסע של הצעירים הוא האוניברסיטה הטובה ביותר, במפגשם עם בולו'בולו רבים הם יכירו תחומי עניין שונים ומשונים, יעסקו ויתנסו בעצמם בתחומים שנפשם לא שיערה שאף קיימים, החיים יהיו מגוונים ועשירים יותר. המסע יעודד חילופי וערבובי אוכלוסין וכן הפצת ידע ותרבויות. בעולם הבולו'בולו אדם נולד על מנת לגלות את תשוקותיו ולטפח אותן. כמו כן, עבור תושבי קהילה, חופשות ארוכות מאוד וביקורים בבולו'בולו קרובים ורחוקים, רצוי שייעשה על בסיס שנתי.

סיכום

       עד לפני מספר שנים היתה ספרד אחת הכלכלות המובילות בעולם, יעד הגירה מועדף ממדינות אמריקה הלטינית. אחוז האבטלה אצל צעירים עד גיל 30 עומד על למעלה מחמישים אחוזים. ספרד היא מיקרוקוסמוס למצוקות דור ה-Y. המצב עתיד להחמיר: בועות פיננסים מתנפחות וטבען להתפוצץ ולפגוע ברבים – אלו שאינם נהנים מפריחת הבועות אלא רק משלמים עבור הנזקים. היכולת הכלכלית של הצעירים לספק לעצמם צרכים בסיסיים כמגורים או כמזון בריא קטנה מחודש לחודש. התא המשפחתי והחיים הקהילתיים נזנחים שכן יש לעבוד לכל הפחות 10 שעות ביום על מנת לפרנס לצרכים בסיסיים. באופן מפתיע, אך נכון, פשוט וכואב נוכח מצבינו היום: לא נולדנו בשביל לעבוד (ראו: ביטול העבודה). נולדנו בשביל לחיות, להתפתח, להנות מחיי קהילה ולטפח את תשוקתינו. בולו'בולו הוא הפתרון. דרך הפעולה אפשרית ומיידית בזכות היכולת הטכנולוגית לשתף מידע בנקל. אמנם לא ניתן פרקטית, בשל גודל האוכלוסייה ואומללותה תחת השיטה הנוכחית באזורים רבים בעולם, להחיל שינוי כלל עולמי, אך שינוי עבור צעירים רבים, שאין להם הווה ועתיד, ומוכשרים דיים לקחת את עתידם בידם, אפשרי ורצוי.

    מה דעתכם? אתם מוזמנים לכתוב תגובות לפוסט זה. ליצירת קשר ישיר עם המחבר, אנא שלחו מייל למערכת הבלוג bolo.papers@gmail.com.